בין “מסלול הבחירות” ל”מסלול המכשולים”
מאת דוקטור איתן לסרי מנכ”ל, בעלים | אתגר – פתרונות אסטרטגיים ויזמות
סיכום של תוצאות מערכת הבחירות לצד התסריטים העומדים בפני נתניהו והקואליציה
▪ ▪ ▪
במערכת הבחירות הזו ללא ספק הציבור הישראלי הצביע יותר בעד חיזוק הפן החברתי-כלכלי ורצה לראות שינוי מדיניות במיידי, אך מבלי להזניח את הפן הביטחוני בשל האיומים שמרחפים מעל ראשינו. הציבור בחר בסדר יום שונה -של הגברת הנשיאה בנטל, הקטנת עלויות המחיה בישראל, מציאת פתרונות לדיור בר השגה ושאיפה לחלוקה צודקת יותר של תקציב המדינה, כל זאת לצד שמירה על ביטחוננו. רוב הציבור חשב שנתניהו מתאים יותר לכהן כראש הממשלה הבא, אך ביקש גם להמעיט מכוחו הפוטנציאלי לצורך יישום מדיניות חברתית- כלכלית שונה יחסית ובחר לחזק נציגים חדשים כמו לפיד ובנט.
במערכת הבחירות הזו מצאנו כי אחוז גבוה של מצביעים לא ידע למי להצביע עד ליום ההצבעה עצמו, לא מפליא שהמילים ששמענו בכל פינה היו “אין לי במי לבחור”. מצביעים שהתלבטו הודיעו כי לא היו ממש מרוצים ממדיניות הממשלה הנוכחית, ולמרות שרצו את נתניהו ממשיך בתפקידו והבינו כי בכל מקרה יהיה ראש הממשלה הבא, בחרו לתת את קולם למי שבטוח יישב בממשלה שלו כדי שישפיע מבפנים, מבין שלושת מנהיגי המפלגות שאיימו על הגמוניית הליכוד- ביתנו היה זה לפיד שרמז על ישיבה עתידית בממשלת נתניהו לצד סירובן של לבני ויחימוביץ לומר זאת בגלוי, ואכן לפיד יצא המרוויח העיקרי מכל הסיפור. מצביעי המרכז-שמאל הלכו לבחירות 2013 בהרבה ראשים ובשני כיוונים, השמאל החברתי בראשות שלי יחימוביץ והשמאל המדיני בראשות ציפי לבני, שתיהן ראו את עצמן מועמדות לראשות ממשלה כל אחת התמקדה בנושא אחד בעיקר ושתיהן הפסידו. מפלגות המרכז שמאל הסתירו ברובן את תעודת זהות האידיאולוגית-מדינית שלהן כיוון שחשו שהציבור זז באופן גורף ימינה ונתניהו מוביל בסקרים בצורה משמעותית. אמש פורסם שברק אמר כי: “מה שאנחנו קוראים לו המחאה החברתית, האנשים שיצאו במאות אלפים לרחובות וזכו להתעלמות מהממשלה שאני חלק ממנה, באו לקלפיות כדי להגיד – אנחנו רוצים את חלקנו במה שקורה בישראל”.
עם נצחונו אמר נתניהו כי אזרחי ישראל העניקו לו את המנדט להרכיב את הממשלה פעם נוספת וכי המו”מ הקואליציוני יתבסס על שלושה עקרונות מרכזיים- המתווה להגברת השוויון בנטל, דיור בר השגה ושינוי שיטת הממשל, זאת בנוסף לנושאים הביטחוניים והמדיניים. בליכוד ביתנו היו שטענו כי הקמפיין היה רדום יחסית מצודת זאב מעוז הליכוד כל השנים הייתה ריקה מאדם, והקמפיין נכנס לפעילות רק בשבועיים האחרונים, ההכפשות כנגד הבית היהודי היו מיותרות וכי הן הבריחו את הקולות מנפתלי בנט חבר הגוש הימני אל יאיר לפיד במקום אל הליכוד ביתנו.את תוצאת הבחירות שהשיגה הליכוד-ביתנו הגדיר יו”ר הכנסת ריבלין במשפט: “הציבור הוציא כרטיס צהוב לליכוד”.
למרות חוסר ניסיונו הפוליטי, לפיד הצליח להאפיל על התוצאה שהביא אביו והגיע ל-19 מנדטים. עוד בטרם יום הבחירות התייחסו רבים לעובדה שמקומו של לפיד בקואליציה הבאה הוא כמעט עובדה מוגמרת, נתניהו שידר מסרים ברורים, כדוגמת הצורך לפתור את נושא השוויון בנטל, שנועדו לאוזניו של לפיד, ולפיד מצדו לא הסתיר את שביעות רצונו מהמצב. אולם חברים ברשימתו העריכו כי הסדרת השוויון בנטל תהיה פשוטה יותר ליישום בלי החרדים בממשלה. אחרים ברשימה, המזוהים עם האגף השמאלי אינם שוללים ישיבה עם החרדים וסבורים כי עדיף שדווקא הבית היהודי תישאר מחוץ לממשלה. לדבריהם, כך ניתן יהיה לקדם את התהליך המדיני ואילו “את עניין השוויון בנטל יהיה ניתן לקדם גם עם ש”ס בהסכמה”.
כמיטב המסורת ב”עבודה” יום אחרי הבחירות התחילו לחפש אשמים והחלו שולחים התקפות מרומזות ליו”ר המפלגה יחימוביץ. בהודעה שפרסם המועמד יוסי יונה הוא הביע תסכול מהתוצאות- “אכזבה גדולה! יש להודות בכישלוננו, לא השכלנו לספק בית למחאה החברתית והיא מצאה נתיבים למפלגות אחרות”. גם יחימוביץ מודה כי התאכזבה מהתוצאות וקראה ללפיד שלא להצטרף לממשלת נתניהו. בסטטוס שפרסמה בפייסבוק כתבה: “התוצאה הסופית – 15 מנדטים, היא אומנם הרבה יותר ממה שמישהו חלם לפני שנה וחצי, אבל מאכזבת. רצינו שציבור גדול הרבה יותר ילך איתנו בדרך בחרנו בה. אעשה כל שביכולתי שתקום כאן קואליציה חברתית ושוחרת שלום בלי נתניהו – וזה אפשרי”, יחימוביץ עדיין נאבקת על ההכרזה שלה כי היא תחליף את נתניהו מבלי לשים לב לגודלה האמיתי בשטח! להערכתי, יש לה מקום בממשלה ואם תרצה לשרוד בתפקידה עד הבחירות הפנימיות בעוד כשנה ולהתמודד בעתיד על תפקיד ראשות הממשלה היא חייבת להיות שם לצבור ניסיון ממשלתי ביצועי ולספק לפואד, לאיתן כבל ולהרצוג תעסוקה, אחרת יופנו אליה חיצים רבים ויקרה לה בדיוק מה שקרה ללבני שנה קודם עם מופז. אך למרות זאת בשלב ראשון היא תעדיף כנראה להיצמד להכרזתה טרם הבחירות ותנהל את האופוזיציה עד שנתניהו יקרא לה בפומבי כשיצטרך אותה עם מפלגתה או כשיתפתח משבר קואליציוני מול לפיד, בנט או ש”ס.
לבני, טענה כי הקמת המפלגה הביאה להישגים, ובהם הגדלת גוש השמאל-מרכז והחזרת הסוגיה המדינית לשיח הציבורי, וכי “למרות שהאשימו אותנו שאנו מפצלים את הגוש, עם פרסום תוצאות הבחירות מתגלה שכניסתנו יצרה תיקו וחיזקה את הגוש המתון בישראל. היא הוסיפה כי “הענקנו פתרון לאנשים שלא היה להם למי להצביע, והם באו להצביע”. לדעתי, עם ששת המנדטים שקיבלה כשנכנסה מאוחר מדי למרוץ! וכשעמיר פרץ ומצנע שניהלו את ה”עבודה” והודחו מתפקידם בעבר נושפים בעורפה, תפעל הפעם לבני לתקן את טעותה מפעם קודמת שכמעט וחיסלה את הקריירה הפוליטית שלה ותנסה להשתלב בממשלת נתניהו רק בכדי להיות רלוונטית ולא להישחק שוב.
ההישג האלקטורלי של המפלגות החרדיות, הוא ללא ספק מרשים ביותר. בשתי המפלגות התעסקו רבות במאבקים פנימיים ובאיומים לפיצולים מבית. מספר המנדטים של “יהדות התורה” זינק ב-40% והגיע ל-7 – שיא של כל הזמנים, וש”ס שמרה על כוחה כנגד כל הסיכויים: למרות היריבות המוקדמת בין דרעי, ישי ואטיאס בהנהגה ושני המנדטים וחצי של “המורדים מבית” אמנון יצחק ואמסלם ש”נזרקו לפח”.
מר”צ הכפילה את כוחה והביאה להישג משמעותי של 6 מנדטים, להערכתי המאבקים המיותרים בין שלוש מפלגות המרכז -שמאל, לפיד-לבני-יחימוביץ, הבריחו מצביעים חזרה הביתה למר”צ שהפגינה קמפיין ברור יותר ומבודל מנתניהו והמרכז. ואי-אפשר שלא להזכיר את קדימה אותה מפלגה שנבחרה ב-2009 כמפלגה המבטיחה והגדולה ביותר בכנסת עם 29 מנדטים, הרי שארבע שנים מאוחר יותר נדדו רוב מצביעיה למחוזות אחרים היא התרסקה קליל ובקושי עברה את אחוז החסימה עם 2 מנדטים בלבד!
ומה עם המגזרים?
ירידה מפתיעה במיוחד נרשמת בייצוג העולים מברית המועצות לשעבר. אם בכנסת הקודמת היו בה 14 נציגים, כעת מסתכם מספרם בשבעה בלבד!. מי שלעומת זאת כמעט נעלמו מהכנסת הם נציגי העדה הדרוזית, שבכנסת היוצאת היו חמישה וכעת נותר רק אחד מהם. המגזר הערבי הגיע בחלקו להצביע ורק כ-55% ממשו את זכותם, 3 המפלגות המסורתיות שמרו על כוחן היחסי. מגזר נוסף שדווקא התחזק הוא ה”עיתונאים”, במערכת זו הייתה הרגשה שהעיתונאים “עלו על הכנסת”, אבל אין צורך להגזים, תשעה מחברי הכנסת הבאה הם עיתונאים שמגיעים מהתקשורת הכתובה והאלקטרונית, ואחד מהם הוא ללא ספק הפתעת הבחירות – יאיר לפיד. תוצאות הבחירות הללו מבליטות את הכניסה המשמעותית של נשים ודתיים לכנסת: 27 נשים ו-38 דתיים יכהנו כחברים בכנסת ה-19 – זהו שיא של כל הזמנים בתולדות המערכת הפרלמנטרית בישראל.
ומה הלאה מכאן?
לאחר שנסתיים “מסלול הבחירות” נכנסנו ל”מסלול המכשולים” של הקמת הקואליציה בראשות נתניהו והליכוד ביתנו. אך בטרם נכנס לתסריטים השונים, יש לזכור מדוע יצאנו בכלל לבחירות ? ולמה התפזרה הכנסת ה-18 ? היא התפזרה בשל שלושה נושאים בולטים- כיוון שלא הצליחה להכריע בנושא תקציב המדינה שהולך יחד עם הנושא החברתי, בשל הנושא המדיני התקוע והנושא השלישי הוא הנשיאה בנטל וחוק טל. בפני נתניהו עומדות מספר אופציות להקמת הקואליציה, בין אם זו קואליציית ימין והחרדים, קואליציה של מפלגות ימין ומרכז עם הדתיים ובלעדיהם, ועד ממשלת אחדות רחבה גם עם יחימוביץ. כל התרחישים נמצאים על השולחן.ללא ספק מספר המנדטים שקיבל לפיד משנים מעט את התמונה הפוליטית מחזקים אותו בתהליך ומוסיפים תרחישים אפשריים. בכדי להסיר תביעות וסחטנות יוכל נתניהו להרכיב את הקואליציה המסורתית שלו עם ליכוד-ביתנו-הבית היהודי-ש”ס-יהדות התורה ואף קדימה שלא תוכל להשפיע עם שני מנדטים באופוזיציה, הקואליציה הזו תעמוד על 63 חכי”ם. יהיו שיאמרו כי זוהי קואליציה שתקשה על ניהול מדיניות כלכלית נכונה ותיתפס כקיצונית ברחבי העולם. נתניהו ישמור לו את האופציה הזו אך לא ממש יקדם אותה בפועל. קואליציה סבירה יותר תהיה אותו גוש ברובו בצירוף לפיד, כך שייתן גב ממרכז המפה ויגדיל משמעותית את עוצמתה בכנסת עד כדי 75-80 מנדטים. כמובן שיידרש דיון מקדים ומעמיק והגעה להסכמות בנושא התקציב, הדיור והנשיאה בנטל מול החרדים ויתכן אף שאחת מהן לא תצטרף כלל ותישאר באופוזיציה, נתניהו יעדיף את ההרכב הזה.
קואליציה אחרת יכולה להיות רובו של הגוש לעיל עם לבני אך ללא בנט והבית היהודי -זה ישדר לוושינגטון כי נתניהו מתכוון לקדם את הנושא המדיני לצד השינויים הנדרשים בפן הכלכלי- חברתי, דבר שיקטין חיכוך מול האירופים והאמריקנים מחוץ, אך יכול לסכן את יציבותה מבית בחבירה של לבני, מופז ולפיד לנושאים הקרובים אליהם כשבנט יכול היה לתמוך בנתניהו מימין. ממשלת אחדות רחבה עם יחימוביץ היא אופציה טובה אך לא רלוונטית כרגע. יתכן ובהמשך לכשיתגלעו משברים בין מפלגות הקואליציה, יבחר נתניהו לפנות אל יחימוביץ והעבודה ויקרא להן להצטרף לממשלתו בהתאם למהלך מדיני-ביטחוני חשוב! ויחימוביץ שהבטיחה כאמור להיות אופוזיציה לוחמת תתרצה ותיכנס לממשלה או שתוחלף בתום שנה ביו”ר חדש שיתמיד ברצונות בוחרי העבודה להיות תמיד חלק מהשלטון.
ללא ספק, זו הייתה מערכת בחירות חסרת תקדים. בפעם הראשונה בתולדות המדינה הבחירות לא התנהלו בין הגושים, אלא בתוך הגושים עצמם. חזינו בתופעה שרוב הקולות הצפים מקרב המרכז אמרו לעצמם אם זהות ראש הממשלה כבר ידועה עוד לפני הבחירות, בואו לפחות ניתן את הכוח למי שיוכל לשנות באופן מהותי את מבנה ההשפעה בתוך הממשלה, כדי שאולי ניתן יהיה לשנות בצורה אמיתית את סדרי העדיפויות במדינה. מדובר היה בשתי מערכות בחירות נפרדות וייצריות, אחת בגוש הימין כשהקרבות נמשכו עד הרגע האחרון בין נתניהו ובנט, ש”ס ובנט, ליכוד וש”ס, ש”ס ואמנון יצחק, ש”ס ואמסלם. והשנייה בגוש השמאל המריבות לא נפסקו בין יחימוביץ’ ולבני, לפיד ולבני וכל היתר. אכן הגוש בראשות נתניהו ספג מכה, ואין שום סיבה לשמחה וריקודים, אבל בצד השני אין שום סיבה לשמפניה, בשורה התחתונה! גוש הימין הוא הגוש המנצח ונתניהו מרכיב את הממשלה החדשה.
נתניהו שהתלונן רבות בעבר ובקדנציה הנוכחית שלמרות שיש לו חזון ורצון, אין לו את הכוח לבצע את כל רעיונותיו לקידום הכלכלה הישראלית, בגלל שיטת הבחירות המקדשת את הייצוגיות על פני המשילות. תוצאות הבחירות הנוכחיות משאירות אותו כעת עם פחות כוח מבעבר. יש הטוענים, כי הממשלה הבאה תהיה מוגבלת יותר ביכולותיה לדחוף את האידיאולוגיה שלה, היא תהיה הרבה יותר מאוזנת ותצטרך לקחת בחשבון את הלחץ הפנימי לטפל בבעיות שמעניינות את תושבי ישראל. אין ספק כי לנתניהו יש כעת אפשרות לבנות קואליציות שונות מזו הכוללת את שותפיו הטבעיים. שותפים חדשים כמו לפיד, לבני ואולי אף יחימוביץ’, יכולים לסייע לקידום נושאי ליבה כמו שוויון בנטל, צמצום הפערים הכלכליים ואפילו אולי קידום הסדר מדיני שיהיה מקובל על רוב העם. מסלול המכשולים אליו נכנסנו יסתיים בחודש הקרוב.
